על פי סעיף 68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, בית המשפט רשאי, לתת לאפוטרופוס הוראות שונות גם במהלך תקופת המינוי. משמעות הדבר היא שגם לאחר קבלת צו המינוי, והגדרת הסמכויות ותחומי האחריות של האפוטרופוס, רשאי בית המשפט לשנות את החלטתו, להוסיף או לגרוע מסמכות האפוטרופוס, ולתת הנחיות והוראות מסוימות בנוגע לטיפול באדם, כל עוד החלטות אלו תורמות לשמירת האינטרסים והצרכים של האדם.
את הבקשה לשינוי יכול להגיש האדם עצמו, היועץ המשפטי לממשלה או מי מטעמו, האפוטרופוס, או כל גורם אחר שיש לו ענייו בטובתו של האדם, ובית המשפט הוא המוסמך להכריע בעניין.
סעיף 68 (ב) מדגיש כי כשמדובר בהחלטות הנוגעות להליכים רפואיים, חייב בית המשפט להסתמך בהחלטתו על חוות דעת רפואית מפורטת ומנומקת, ועליו להשתכנע כי מדובר בהליך נחוץ והכרחי לשמירת טובתו של האדם.
(ב) היתה הבקשה להורות על ביצוע ניתוח או על נקיטת אמצעים רפואיים אחרים, לא יורה על כך בית המשפט אלא אם שוכנע, על פי חוות דעת רפואית, כי האמצעים האמורים דרושים לשמירת שלומו הגופני או הנפשי של הקטין או האדם שמונה לו אפוטרופוס, לאחר ששקל את רצונו של האדם, חשיבות הטיפול, נחיצותו, דחיפותו, הפגיעה האפשרית באורח חייו ואת סיכויי השיפור באיכות חייו של האדם.
כאשר אנחנו נדרשים לחתום על הסכמה להליך רפואי משמעותי ובמיוחד כשמדובר בהליך מציל חיים, אשר מקבל השירות מתנגד לו, אנחנו פונים לבית המשפט בבקשה למתן הוראות. ניתן לראות כי החוק מחייב את בית המשפט להסתמך על חוות דעת רפואית ולמעשה אינו יכול להכריע בנושא בהיעדרה. לכן חשוב כל כך שנקפיד לצרף את חוות הדעת הרפואית לבקשה.
סעיף 68 (ב), משלים למעשה את סעיף 67ו(4) המנחה כיצד על האפוטרופוס לפעול כשנדרשת פעולה רפואית מהותית שהאדם מתנגד לה, עליו למדנו ביחידה 7.