בהחלטתו נעזר בית המשפט בהמלצת גורמי הרווחה לגבי הצורך במינוי וזהות האפוטרופוס, ובדרך כלל יעדיף למנות בני משפחה או קרובים, אשר הביעו הסכמתם למלא את התפקיד, ובית המשפט התרשם כי הם מסוגלים לכך. אך לא תמיד זה המצב.
בספרו, "אפוטרופסות הלכה ומעשה", מתאר עו"ד משה בן דוד, מקרה המתאר הייטב את מערך השיקולים שמובילים את בית המשפט בהחלטה חשובה זו:

"בסמוך לאחר תיקון מס' 18 לחוק הכשרות ניתן פסק דין במקרה בו אם ובתה הבגירה חפצו
שתיהן כי האם תמונה. למרות רצונה הברור של הבת מינה לה בית המשפט עמותה חיצונית
כאפוטרופוס. בפסק הדין הנ"ל נקבע כי השיקולים הרלוונטיים לבחינת זהות האפוטרופוס הינם טובת האדם שמונה לו אפוטרופוס ורצונו של אותו אדם:
באשר לטובתו של אדם שמונה לו אפוטרופוס, קובע סעיף 80 לחוק כי – "טובתו"
של אדם – מכלול הזכויות, האינטרסים והצרכים של האדם;
בכל הנוגע לטובת האדם שמונה לו אפוטרופוס – מהתסקיר עולה בצורה ברורה כי מינויה של המבקשת כאפוטרופוס לגב' ט.ב איננו עולה בקנה אחד עם טובתה. האם מסוגלת בקושי רב לנהל את ענייניה. בהקשר זה תוזכר בקשתה של האם לבית המשפט "בבקשה לעזור לי לעשות גיזום לעצים ולהוריד את הפרחים שעל יד ביתי מאחר והם גורמים לי לטרחה מרובה לניקוש עשבים ונקיון" באותו המכתב ביקשה את עזרת בית המשפט בהשבת סכומי כסף שונים והסרת עיקולי שאינם נוגעים כלל להליך המשפטי. התנהלותה במהלך הדיון לא העידה על מסוגלות לנהל את ענייניה שלה, ובוודאי שלא הוכחה כל מסוגלות שהיא לנהל את ענייניה של ביתה.
עיקר התעקשותה של האם נגעה להעברת מלוא הקצבה לידיה.
בהקשר זה יצויין כי המונח "אפוטרופוס" איננו מילת קסם שמשמעה קבלת כספיו של האדם שמונה לו אפוטרופוס. אפוטרופוס הינו תפקיד בעל אחריות רבה, תפקידיו והחובות המוטלים עליו מחייבים יכולת לפעול לטובת האדם שמונה לו אפוטרופוס, בשקידה במיומנות ותוך שמירה על מערכת מורכבת של איזונים הן מול האדם שמונה לו אפוטרופוס, תוך שמיעת רצונו, התחשבות ברצון האמור לאחר מתן הסברים מתאימים בכל עניין הנוגע אליו, הן מול האפוטרופוס הכללי והן מול בית המשפט בעניינים המחייבים קבלת הוראות ואישורים שיפוטיים לביצוע פעולות מסויימות.
כך, יוזכרו סעיפים 39 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, והוראות הפרק השלישי לחוק אשר נוספו במסגרת תיקון מס' 18 לחוק, בו פורטו עקרונות ודרכי פעולה של אפוטרופוס, ובעיקר יוזכרו דרכי פעולתו של אפוטרופוס שמונה לבגיר במפורטות בסעיף 67 ה לחוק…
… במקרה זה אין למבקשת כל יכולת לבצע את החובות המוטלות עליה כאפוטרופוס, המבקשת סיכלה כל נסיון לשקם את ביתה ואינה מאפשרת לה כל עצמאות ולו מינימאלית. הבת הפכה תלותית יותר ויותר באמה, עד כדי חוסר יכולת לבצע פעולות יומיומיות פשוטות (כגון להתקלח). אין ספק כי מינויה של המבקשת כאפוטרופוס לביתה מנוגדת לטובתה.
האם והבת ציינו את הקשר החזק ביניהן. טובתה של הגב' ט.ב הינה שמירה על קשר עם אימה אך מכאן ועד מינוי האם כאפוטרופוס – ארוכה הדרך.
על פי הפסיקה "הוראה ברורה זו מציבה את 'טובת החסוי' כקריטריון עליון מעל לכל קריטריון אחר. החסוי וטובתו ניצבים בראש הסולם, אם לא בתור שיקול יחיד אזי כשיקול על". משמעות הדבר היא שגם קריטריונים אחרים, כגון העדפת בני משפחה, נגזרים מעקרון-על זה, שכן ההנחה היא שעל פי רוב, טובת האדם מחייבת שבן משפחה ימונה כאפוטרופוס ולא אדם זר.
הקביעה מהי "טובתו" הינה בהתאם לסעיף 80 לחוק "מכלול הזכויות, האינטרסים והצרכים של האדם". בדרך כלל נעשית בדיקת צרכיו של האדם ותנאי החיים שלו. מדובר בצרכיו הפיזיים, הגשמיים, החומריים והבריאותיים של האדם לצד צרכיו הרגשיים, הנפשיים והקוגניטיביים.
לצורך כך עורך בית המשפט בחינה של כל הנוגעים בדבר וביכולתו להיעזר לשם כך במומחים שונים, החל מעובדים סוציאליים וכלה ברופאים, מטפלים ופסיכולוגים. בדונו בדבר, רשאי בית המשפט גם שלא לאמץ כלשונן את חוות הדעת הנוגעות למצב העובדתי המוצג בפניו ולבחון את מצב העניינים גם על פי נתונים נוספים ובדיקות המתבצעות על ידיו."