מצד אחד, שיתוף בני המשפחה והשקיפות מולם יכולים לסייע לנו לקדם את הטיפול ולגייס את שיתוף הפעולה של המשפחה, אך עם זאת עלינו להקפיד ולשמור על פרטיותו של מקבל השירות, ולהגן עליו, לעיתים אפילו מפני בני משפחתו.

על פי נוהל תאגידים (פרק שישי, סימן ב', סעיף 22) בן משפחה בגיר, המתגורר עם האדם ומטפל בו, זכאי לקבל מידע הדרוש לו לשם טיפול בענייניו היומיומיים של האדם, כמו למשל מידע על תרופות שעליו ליטול וכד'.

כשמדובר בבן משפחה שאינו מתגורר עם האדם או מטפל בו, המידע שיימסר לו יהיה, מידע שאנו סבורים שיהיה לטובת האדם, וזאת בהתאם להוראות החוק, או בכפוף להחלטת בית משפט.

בכל מקרה, כאשר מקבל השירות יכול להביע את רצונו, כבכל פעולה, גם במקרה הזה, יש לשאול את רצונו ולפעול על פיו, אלא אם הדבר עלול לפגוע בו בצורה ניכרת.

במילים אחרות, אנחנו לא מחויבים להיענות לכל פניה של בן משפחה בבקשה למידע. עלינו להפעיל שיקול דעת ולפעול בהתאם לנסיבות המקרה.

על פי סעיף 47 (א) (2) לחוק הכשרות המשפטית, אין צורך באישור בית המשפט להשכרת דירה או נכס.

עם זאת, במידה ודמי השכירות נמוכים משמעותית ממחיר השוק, או שהשימוש של קרוב המשפחה בנכס הינו ללא תשלום דמי שכירות כמקובל, יש לקבל אישור מראש ובכתב מהאפוטרופוס הכללי, כמפורט בנוהל תאגידים (סעיף 43 ד).

בשונה מיפוי כוח מתמשך, שהינו חלופה לאפוטרופסות, מסמך הנחיות מקדימות למינוי אפוטרופוס הוא מסמך משפטי המאפשר לכל אדם בגיר (מעל גיל 18), לתכנן כיצד ועל ידי מי יטופלו ענייניו, אם בית המשפט יחליט בעתיד שהוא זקוק לאפוטרופוס.
המסמך נערך מבעוד מועד, בשעה שהאדם מסוגל להבין את המטרה והמשמעות. המסמך יכול להתייחס לעניינים הרכושיים, או האישיים (במלואם או בחלקם), לזהות האפוטרופוס, ולאופן הפעולה של האפוטרופוס בעניינים השונים.

המרכז הישראלי לאפוטרופסות הוקם כהקדש בשנת 1977 על ידי האפוטרופוס הכללי, ובכתב ההקדש, נקבעה חובת ההתמנות. כתב ההקדש הינו ייחודי ומחייב אך ורק את המרכז הישראלי לאפוטרופסות.
המדינה, רואה את המרכז הישראלי לאפוטרופסות כחוליה הכרחית ברשת ההגנה על האנשים שהגנה זו נדרשת להם.

כתב ההקדש אינו יכול להשתנות אלא על ידי היועמ"ש לממשלה.