סיפורי החודש

חזרה לרשימת הסיפורים

שילוב כוחות לחידוש הקשר עם האחות האבודה

בראש השנה תסב לראשונה ד., בת ה-64, לשולחן החג עם אחותה הגדולה ובני משפחתה, איתם לא היה לה קשר מזה למעלה מ-40 שנה. כל השנים סירבה האחות לקשר עם ד., שאובחנה כנפגעת נפש והמרכז הישראלי לאפוטרופסות משמש כאפוטרופוס שלה. אף אחד לא ידע על קיומה של האחות. רק אחיה של ד. היה בתמונה, וגם הוא נמנע מלבקר אותה, אלא רק שמר איתה על קשר טלפוני.

ד. התגוררה בקהילה במשך כ-20 שנה, עם בן זוג, והתקיימה מקצבת סל שיקום. במהלך השנים ולאחר אשפוזו של בן הזוג, התדרדר מצבה. חרדות תקפו אותה והיא מאוד הזניחה את עצמה. היא הייתה מכונסת בעצמה, חששה ממגע עם חפצים, פחדה לגעת במשקופי הדלתות והחלונות בבית. סירבה לשבת על כיסאות, למעט כסאות בודדים בבית, אותם סימנה. נמנעה מלהחליף בגדים. שערה היה מלוכלך. ציפורניה היו ארוכות ומוזנחות. התריסים והחלונות בביתה היו תמיד מוגפים. מפחדת שמישהו יפגע בה באופן אישי.

רכז הטיפול של המרכז הישראלי לאפוטרופסות במחוז ת"א והמרכז, ציון בן-חורין היה בשבילה העוגן להישען עליו. בזכות התעקשותו הסכימה לאבחון מחודש בבית איזי שפירא. במשך כל שעות האבחון סירבה ד. לשבת. היא עמדה במרכז החדר, סירבה לכל מגע, קשובה ומשתפת פעולה. לראשונה אובחנה כסובלת ממוגבלות שכלית התפתחותית וקצבת הביטוח הלאומי שלה עודכנה בהתאם.

עם האבחון החדש ונוכח ההתדרדרות במצבה, פעל המרכז הישראלי לאפוטרופסות לשילובה של ד. במסגרת חדשה, שמתאימה לה, במעון לבצלר של משרד הרווחה בהרצליה, אולם שם סירבו בתחילה לקבלה. נוכח התעקשותו של רכז הטיפול התרצו לבסוף לקבלה לתקופת ניסיון. קשר מיוחד נרקם בין ד. לעו"ס המעון, נורית חן. מידי פעם, באישור רכז הטיפול של המרכז, איפשרו לד. לצאת לבקר את החבר שלה, איפשרו להם לבנות קשר זוגי, עם כל הקשיים. כן ניסתה העובדת הסוציאלית להתחקות אחרי בני משפחתה של ד., שיגיעו לבקר, שהיא לא תרגיש בודדה במעון.

האח, שהיה עימה בקשר טלפוני בלבד, ביקש שככה קשר זה יימשך, אבל גילה לראשונה שיש ל-ד. אחות נוספת, המתגוררת באזור השרון, שמעולם לא שמרה עימה על קשר.

נורית חן תפסה יוזמה ויצרה קשר עם האחות. הן נפגשו בבית קפה ונורית סיפרה לה על ד. והציעה לה לחדש עימה את הקשר, לאחר 40 שנות נתק. האחות ביקשה שהות לחשוב על כך. באותו סופשבוע אספה האחות את כל בני משפחתה, ארבעת ילדיה ונכדיה וסיפרה להם לראשונה על הדודה, שעל קיומה לא ידעו כלל.

"למה הסתרת זאת מאיתנו כל השנים?", שאלו. "למה זה היה סוד כזה גדול?". האחות הסבירה כי התמודדה עם הידיעה על אחותה, בעלת הצרכים המיוחדים, לבד. חששה שאם הסוד יתגלה זה עלול לפגוע בשידוך של הילדים. "רציתי כל השנים רק להגן עליכם", הסבירה.

ערב ראש השנה חילקו עובדי המרכז הישראלי לאפוטרופסות במחוז באר-שבע והדרום עשרות חבילות שי לחג למקבלי השירות של המרכז, המתגוררים בקהילה, שנתרמו על-ידי עמותת

 

ערב ראש השנה חילקו עובדי המרכז הישראלי לאפוטרופסות במחוז באר-שבע והדרום עשרות חבילות שי לחג למקבלי השירות של המרכז, המתגוררים בקהילה, שנתרמו על-ידי עמותת "חסדי אברהם", בסיועו של אל"מ (מיל.) עמרם שפילמן, קרוב משפחתה של מקבלת שירות של המרכז, שנפטרה לפני שנים ומאז הפך שפילמן את חלוקת חבילות השי למקבלי השירות למפעל חיים לזכרה.

 

באותו רגע התארגנה כל המשפחה ברכביהם הפרטיים והגיעה לבקר לראשונה את האחות והדודה במעון לבצלר. הפגישה ביניהם הייתה מרגשת, ששום עין לא נותרה יבשה. שעות הם ישבו ושוחחו. השלימו פערים.

כעבור שלושה חודשים עשו לה בבית לבצלר מסיבת יום הולדת. בני משפחתה החדשה הגיעו לחגוג עימה. לראשונה היא הייתה מטופחת, בגדיה נקיים, שערה מסורק. על שפתיה ניתן היה להבחין לראשונה בחיוך מבויש, חיוך של אושר שלא נראה אצלה הרבה שנים. במסיבת יום ההולדת, בעת שעלתה במדרגות הושיטה את ידה לרכז הטיפול, ציון בן חורין, בבקשה שיעזור לה. מעולם לא עשתה זאת לפני כן. תמיד סירבה למגע.

מעטים הפעמים שהיא נראתה כל-כך שמחה וקורנת מאושר. שמחה על הקשר עם האחות, קשר שמסייע לה בשיקום ומחזק אותה בו.

 

שנה טובה!